תמיד יש את החלק הזה בסרט שראית יותר מדי פעמים ואת יודעת בדיוק מה הולך לקרות אבל עדיין יש בך משהו שמאמין שאולי הפעם זה יהיה אחרת אולי הפעם...

כשהפרפר הסגול יצא אל העולם, הוא ידע שזה יומו האחרון כאן. לפרפר זה בכלל לא היה משנה הוא ידע שהוא לא הגיע לפה במקרה הוא נהנה מהעצים והפרחים...

אני זוכר הלכת עם נעלי עקב בפגישה הראשונה שלנו היית כל כך יפה התעקשת שנשאר אחרונים פחדתי אמרתי לך שכבר סבלתי מספיק פעמים אם הולכים על זה...

אף פעם לא שמתי לב שהשיר הזה כל כך ארוך. תמיד הייתי מפעיל את השיר רק בשביל לשמוע את השם שלך. הוא היה מרעיד לי את הגוף. כל מילה שבאה אחריו...

הנער מוציא את הנעליים מקופסת הקרטון. הוא מתלהב מהם ביומו הראשון. זורק את הקופסא בצד החדר. נועל את הנעליים שבצבע הסוודר. הוא רץ סיבוב...

איש לאישה איש לאישה היא לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הוא כרך את ידיו סביב גופה והשבילים נעלמו כבר מזמן הם לא יודעים לאן הירח היה מלא וכוכבים...

כל החדר היה דם. הוא התפוצץ לחלקיקים קטנים ואני עומדת בחדר הלבן, שצבוע באדום מתכתי. שפריץ גדול הכתים את לובן חולצתי ואני רק רוצה ללכת מפה....